שבת פרשת ״וזאת הברכה״

שבת ברכה,

זוהי הפרשה האחרונה בחומש התורה, ספר דברים והמסכמת אותו.

היא הברכה אשר מברך ״משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו״.

הוא עובר שבט שבט, (למעט שבט שמעון שאינו זוכה לברכתו) ומברך אותם בהתאמה לאופיים ובהתאמה למקום יישובם בארץ.

בתום הברכה, עולה משה מערבות מואב אל הר נבו אשר בעבר הירדן מול יריחו, האלוהים מראה לו את הארץ ומבטיח לו: ״זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, לזרעך אתננה הראיתך בעינך…וימת שם משה עבד אדני…"

בן מאה ועשרים שנה במותו.

אף ברגעיו האחרונים מעורר משה השתאות, מופלאות ופליאה.

כדי להבין את עוצמתו כאדם, את תעצומות המנהיג שבו, את האדם הענו שהוא, נחזור לרגע

לאבי האומה, יעקב, בפרשת ויחי טרם מותו ”ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים״.

היינו מצפים מאבא הנפרד מילדיו ברגעיו האחרונים, לומר להם דברי כיבושין, להאיר להם את החוזקות, לטעת בהם אומץ, לבקש אותם להתאחד ולהקרא בני יעקב.

אך לא! כל מה שקורה בפרידה זאת, הכל חוץ מברכות, למעט יוסף אותו הוא מברך בברכה מאוד יפה.

יעקב נפרע מבניו על ערש דווי, על כל מעלליהם, התנהגותם ואופיים ועל פי זה טווה הוא את העתיד לבוא עבורם.

שום משימה של לכידות ואחדות לא מובלעת בתוך דבריו האבהיים הפוצעים.

לעומתו, משה, שהוא לא אביהם מולידם של ישראל, מגלה אליהם רכות ואבהות למופת.

בפתח דבריו הוא גם מצווה להם לכידות: ״תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב… בהתאסף ראשי עם.. יחד שבטי ישראל״.

~

אנו בניו של יעקב לקחנו את הרישום הגנטי עד הסוף, עד ימנו אלה אנו מתכתבים עם צוואתו,

אנו פוסחים על משה וברכותיו ומתנהלים עפי חוק הקירבה הראשונית בלבד.

דבריו הקשים של יעקב מהדהדים בנו עד היום,

מכל פרשות התורה התפתחנו להבין שלא כל מעשיהם/ דבריהם/ הנהגותיהם של האבות הם סימן חיקוי עבורינו, בדיוק להיפך🔀כמו למשל בכל העדפות ההוריות, באמירת אמת, בניהול מערכות יחסים הוגנות וכו.

לא העמקנו לחשוב, שאמנם תורתינו היא, אך ניתן ללמוד ולהפיק ממנה כיצד לא לנהוג.

דווקא את ההנהגה הסמכותית, האוהבת והמכילה של משה דאגנו לבעוט מתוכינו פעם אחר פעם.

העומד על הר נבו בפעימת ליבו האחרונה,

לימדנו אהבה טהורה מהי ♥️

בשבת הזאת, בעמידתנו בנבו, נברך את היכולות שלנו לחבור לאנרגיית משה למשות את תכונותיו ולהעצימם בתוכינו.

בשבת הזאת נזכור, שמו- אב (יעקב) לא מוכרח להנחיל בנו הטבעה גנטית בלתי ניתנת להפרה.

בשבת הזאת, זאת הברכה, נמליך עלינו את האלוה שבנו, המרגיש, המבין היודע אמת מהי.

בשבת הזאת, נפרד מכל מה שאינו ברכה בעבורינו, לחוות ברכות שמיים ומים ארץ ומוסדותיה וכל כוכבי אור חמה ולבנה, להעטיר עלינו גשם נדבות לשנה מופלאה כזרזיפים עלי דשא.

שבת ברוכה ומבורכת.

חג שמח מלא אורה☀️

באהבתי. נ. ח. ל.