שבת של קיבול - תפילות ובקשות ושלום. פרשתינו ״האזינו״

בפעם הקודמת בו יצא משה בשירה: ״ אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לאדוני״.

היא שירת הים המושרת בפי משה ובני ישראל בקול אחד כהתפעמות והודיה על בקיעת ים סוף ויציאת מצרים.

כאן, בשירת האזינו, עומדת שירה נשגבת אחרת, המושרת עי משה בלבד כצינור לדבר אדוני.

״וידבר משה באזני כל קהל ישראת את דברי השירה הזאת עד תומם״.

בעוד ששירת הים אקסטטית ומושרת במקהלת עם רב, שירת האזינו היא שירה מיטית, נבואית, עלומה, רב הנסתר בה על הגלוי, ועל אף השגב הרב בתכניה הלשוניים היא מצמיתה ומעוררת למחשבה עד היום, כאילו מקפלת היא את קיצור תולדות עם ישראל עד עצם היום.

לא ננתח שירית ומילולית את המשמעויות ומאות הפרושים אם לא אלפים שכתרו לפרשה זאת פרשנים, הוגים, פילוס ופים ומשוררים בכל הדורות.

כאן אציין, כפי שהבטחתי בשבוע שעבר, את הסוד הכמוס בפרשה זאת, לטעמי ולשיפוטכם.

בפרשה הקודמת ״וילך״ מצווה האלוהים את משה: ״ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד (עדות) בבני ישראל... והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו...״

אין צורך ברמז, דרש או סוד. די לנו בפשט: אם תמצא רעה או צרה בעם ישראל = וענתה השירה הזאת.

הנה כי כן, יש בידנו קודקס גלוי האומר שלמילים יש כח ולשימוש בהם יש השפעה על היקום לשנות גזירה.

השירה הזאת האזינו, היא נמסרת למשה בכוונת הבורא כמסר עצום שיש בו ישועות, וזה נאמר כאן בפירוש וללא הסתר.

גם אם אנו סקפטים, בואו ננסה יחדיו, לקרוא בשבת זאת את שירת האזינו (גם אם אין אנו מבינים) מתוך כוונה לצרף את כוונתנו להשפיע חסד, שקט, בטחון, איזון, הבנה, הכלה, אהבה עלינו ועל העולם כולו.

בשילוב הלב לקיבול הבקשות, אברככם שתתקבלנה בעבורכם ובעבור כל שביקשתם.

שבת של שלום ושלמות בכל מכל כל.

באהבתי,

נ. ח. ל.